זיאן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם הבכיר נ' זיתוני) מיום 10.5.13, אשר דחה את הבקשה שהוגשה ע"י המבקש לביטול פסק דין שניתן ביום 16.12.12 בהעדר הגנה וכן חייב את המבקש בהוצאות המשיבה (להלן: "ההחלטה").

על יסוד הנימוקים אשר יפורטו להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור עצמו, לקבל את הערעור, ולהורות על ביטולה של ההחלטה מיום 10.5.13; כך שפסק הדין מיום 16.12.12 יבוטל, ותינתן למבקש האפשרות להתגונן בפניי התביעה אשר הוגשה נגדו בבית משפט קמא.

רקע:

עסקינן בתאונת דרכים שהתרחשה בכפר ירכא ביום 21.12.11 בה היו מעורבים מס' רכבים האחד רכבה של הגב' אבתסאם אבו עלו, המבוטח אצל המשיבה, שנפגע בחלקו הקדמי והאחורי, והשני רכבו של המבקש אשר נפגע בחלקו הקדמי. באירוע היה מעורב רכב נוסף שנפגע בחלקו האחורי (להלן: "התאונה").

בעקבות התאונה שילמה המשיבה לאבתסאם אבו עלו פיצוי על נזקיה בסך של 10,328 ₪, וביום 15.10.12 הגישה תביעת שיבוב נגד המבקש בסדר דין מהיר בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא").

משלא הוגש כתב הגנה במועד, הגישה המשיבה בקשה בבית משפט קמא למתן פסק דין וטענה כי כתב התביעה נמסר למבקש בירכא ע"י המוסר מר שושני שי (להלן: "המוסר"), וכי ביום 25.10.12 חתם המבקש על אישור המסירה. המשיבה צירפה לבקשתה תצהיר מוסר (להלן: "תצהיר המוסר").

על יסוד אישור המסירה ומשלא הוגש כתב הגנה, ניתן ע"י בית משפט קמא ביום 16.12.12 פסק דין בהעדר הגנה, אשר חייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 10,363 ₪ בתוספת הוצאות משפט (להלן: "פסק הדין"). יצוין כי המשיבה גם צירפה בבית משפט קמא אישור מסירה של פסק הדין, אשר נמסר באותו מקום בו נמסר כתב התביעה, ע"י אותו מוסר, לאביו של המבקש אשר חתם על אישור המסירה ביום 24.1.13.

המבקש הגיש ביום 24.2.13 בקשה בבית משפט קמא לביטול פסק הדין במסגרתה טען כי כתב התביעה לא הגיע לידיו וכי מעולם לא חתם על אישור מסירה לקבלת כתב התביעה. כמו כן, טען המבקש כי לא קיבל זימון לדיון מבית המשפט ובעקבות כך לא הוגש כתב הגנה מטעמו. עוד טען המבקש במסגרת ההליך בבית משפט קמא, כי נודע לו על התביעה רק כאשר הגיע אליו פסק הדין באופן אקראי ביום 24.1.13, אשר נשלח ע"י ב"כ המשיבה לכתובת דואר לא נכונה לטענתו, עת דבר הדואר בדרך לא דרך הועבר לידיו.

בית משפט קמא דחה את טענותיו של המבקש בהחלטתו מיום 10.5.13, וקבע כי פסק הדין ניתן כדין, בנסיבות בהן העדיף את גרסתו של המוסר בתצהירו על פני גרסתו של המבקש בתצהירו. עוד נקבע בהחלטה כי המבקש לא נתן כל הסבר למחדל בעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ולפיכך הבקשה לביטול פסק הדין, נדחתה.

על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר בחר להעדיף את תצהיר המוסר על פני טענות המבקש כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה, במיוחד כאשר המצהיר לא זומן לדיון ולא נחקר על תצהירו במעמד הצדדים.

המבקש מוסיף וטוען, כי נתן בבית משפט קמא הסבר סביר ביותר, כלשונו, מדוע לא קיבל לידיו את כתב התביעה, שכן בכפר בו הוא מתגורר נהוג לקרוא לכמה אנשים באותו שם; ומאחר והכתובות בכפר הן לפי תיבת דואר, קיימת אפשרות כי המוסר טעה במסירת כתב התביעה. עוד הוסיף המבקש, כי פסק הדין הומצא לידיו באופן אקראי.

לפיכך, טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא כאשר לא קבע כי מדובר במחדל של המשיבה אשר שלחה את כתב התביעה לכתובת לא נכונה, וכהוכחה לאמור מפנה המבקש לאי ההתאמה בין החתימה על אישור המסירה, ובין חתימתו על התצהיר ועל ייפוי הכוח שצורפו לבקשה לביטול פסק הדין.

עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי המבקש לא הוכיח שחתימתו על אישור המסירה זויפה, מאחר ולא הביא חתימות כדוגמה ולא הגיש תלונה במשטרה, בנסיבות בהן אין חובה כזו בדין.

המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי המבקש היה מיוצג בעת הגשת התביעה כנגדו, דבר המחזק את הטענה כי יש לתת לו את יומו בבית המשפט וכי היה על בית משפט קמא לבחור באפשרות שפגיעתה פחותה יותר במבקש קרי, השתת הוצאות על המבקש במקום דחיית בקשתו לביטול פסק הדין.

לטענת המבקש שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל ראוי לסיכויי ההגנה הטובים שהציג, בנסיבות בהן העמיד גרסה שונה מזו של המשיבה וטען כי הנהגת שנהגה ברכב המבוטח ע"י המשיבה, פגעה ברכב צד ג' מאחור, ומהבהלה יצאה מהרכב מבלי להרים את בלם היד ובעקבות כך התדרדר רכבה לעבר רכבו. עוד טוען המבקש כי טען בפני בית משפט קמא כי קיימים עדי ראיה אשר יכולים לתמוך בטענותיו, אך לא נתן את פרטיהם על מנת לא לחשוף את קו ההגנה שלו בטרם עת, ולפיכך שגה בית משפט קמא, שקבע כי טענות ההגנה שהעלה סתמיות ואינן נתמכות בראיות.

בסיום טענותיו טוען המבקש כי אי קבלת הבקשה תפגע בזכות הגישה לערכאות, וכי יש להורות על ביטול ההחלטה מחובת הצדק ובמסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט.

המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו כאשר קבע כי טענות ההגנה שהעלה המבקש הינן סתמיות ואינן נתמכות באסמכתאות, וכן טענה כי בית משפט קמא יכול היה להגיע לאותה תוצאה המביאה לדחיית הבקשה גם בהתבסס על סיכויי ההגנה.